HAON, VINXEN - barcode | אזהרת טריגר: דיכאון ופגיעה עצמית

כותבת : אופיר שם טוב

(אזהרת טריגר: דיכאון ופגיעה עצמית) האון הוא ראפר דרום קוריאני תחת החברה "H1GHER MUSIC". ביונג-ג'אה (ידוע כשם במה שלו VINXEN) הוא גם ראפר דרום קוריאני תחת "Romantic Factory". שני הנערים הצעירים התחרו בתוכנית הריאליטי "High School Rapper" בה תלמידי תיכון מציגים את כישוריהם בראפ ומתחרים על המקום הראשון ועל הכותרת של הראפר הכי טוב. התכנית יזמה שיתופי פעולה בין המתחרים וכך האון וביונג-ג'אה כתבו את השיר "ברקוד". השיר הופק על ידי GROOVYROOM -דואו דרום-קוריאני המלחין ומפיק מוזיקה.

(מימין לשמאל: ביונג-ג׳אה, האון)

לטובת אלו שלא מכירים את הצמד הנה קצת רקע מקדים. ניתן להגיד שהשניים הם ההפך המוחלט מהשני. האון סוחב איתו אנרגיה חברותית ושמחה, הוא שיתף כמה פעמים שחלק גדול מהחיים שלו הוא מדיטציה ולרוב מדבר על היופי בחיים ועל השינוי בתת מודע שלו שגרם לו להיות אדם חיובי יותר; מה שגם בא לידי ביטוי במילים שהוא כותב. לעומתו, לביונג-ג'אה יש מעין אווירה יותר שחורה ופסימיסטית. ביונג-ג'אה ציין את הקושי שלו עם דיכאון ואף מדבר על כך בשירים שהוא כותב. למרות השוני בין השניים הם התקרבו דרך התוכנית והצליחו להבין אחד את השני. כפי שהשניים הסבירו זאת, הפסים השחורים והלבנים מזכירים לביונג-ג'אה את צלקותיו (פגיעה עצמית) והאור האדום שסורק את הקודים מזכיר את האון (אור בוהק, שמח הנוגד את צבעי הלבן והשחור). בשיר שלהם "ברקוד" ניתן לראות את ביונגג'אה אשר במצב רוח עגמומי ולצדו האון אשר רוצה לראות את העולם בצורה חיובית; השיר בעצם משמש כמעין גורם מחבר לשני הצדדים.

vinxen:

"I want to end all of this

I want to let go of everything

I want to ask my mom how she feels scanning the barcodes

but will I get hurt when I find out

am I worthy of being loved?

I said I hate tv-shows but now I'm here with a barcode on me

the white background and white stripes make me look down at my arms

and I wonder whether it's worth living like this"

בבית הפותח את השיר ביונג-ג'אה מציג את הצד שלו. יש כאב ועומק רב בדבריו, הוא רוצה שהכל יעלם וישכח ובנוסף לכך, מוחו עמוס בתהיות ומחשבות לא חיוביות. המחשבות שלו לא נחות והוא נמצא מבולבל ובתהייה ממושכת לגבי הכל. ביונג-ג'אה מעלה שאלה - הפגמים שלו מערערים בו את הביטחון להיות נאהב ושואל באמת האם דבר זה מגיע לאדם כמוהו. הוא ממשיך להגיד כי הרקע הלבן והפסים השחורים של הברקוד מזכירים לו את זרועותיו והוא מוצא את עצמו במצב של חוסר ודאות - האם זה שווה לחיות כך.

haon: "what is happiness

it's nowhere to be found, but at the same time it's in anything

we were only taught to look ahead

so we had to leave happiness behind even though it was always near us"

האון פותח את הבית בשאילת שאלה. הוא שואל מה זה שמחה; הוא ממשיך ואומר כי זה דבר שלא ניתן למצוא אך עם זאת זה בהכל. מוצגת כאן אירוניה כלשהי, כולנו רודפים אחרי שמחה אבל אף אחד לא מבין כי היא ממש לידנו. הוא מגיע למסקנה שלימדו אותנו כחברה להמשיך להסתכל הלאה, לעמוד בקצב ולא להסתכל לאחור ובכך, הוצבנו בסיטואציות שבה היינו צריכים לעזוב את השמחה מאחור למרות שהיא תמיד הייתה איתנו.

vinxen:

"what do you know anyway,there is no such thing as happiness

my track update proves there's only unhappiness

it will just flash and disappear like the light of the barcode

and we will do too"

בתשובה להאון, ביונגג׳אה באמת מאמין שאין כזה דבר ״שמחה״, השמחה הזו שהאון מדבר עליה תבצבץ ותעלם במהרה בדיוק כמו האור של סורק הברקוד. ניתן לראות כאן את העמדה הפסימיסטית שיש לביונג-ג׳אה, וכן, היסור והכאב שלו באים לידי ביטוי במילויתו.

haon: "beep next, beep next keep the receipt for our memories"

vinxen:

"beep next, beep next throw away the receipt for my dignity"

בפזמון יש רק שני משפטים אך שניהם מחזיקים ערך רב לכוונתם של הדוברים ודרך משפטים אלו ניתן לראות פעם נוספת את הדעות השונות של השניים. השניים מציגים את עצמם כקוד ברקוד אך שניהם הפכים. ביונגג׳אה רוצה לזרוק את הקבלה, זאת אומרת, - להישכח ולהיעלם. לעומתו, האון רוצה לשמור את הקבלה, כלומר, - להיזכר ולשמור על הזכרונות הללו.

haon:

“If you keep stumbling like that, you’ll follow the dead

or you can appreciate life without drawing blood

not just following, but learning how to forget

not using society, just making my own path

and now, you who knows my secret

can neither smile or cry, you look like you’ve seen a ghost

although the black lines all look different

after the beep, the light will shine on us.”

בבית שלפנינו ניתן לראות שהאון מנסה ״להעיר״ את ביונג-ג׳אה ולגרום לו להבין שיש יותר לחיים ממה שהוא חושב. במקום לכבות את עצמך ולהוריד את עצמך ללא הפסקה, אתה יכול להעריך את החיים מבלי לפגוע בעצמך. האון מתאר את הקשיים והבעיות של כל יחיד בחברה כפסים השחורים של הברקוד ובכך מעודד את ביונג-ג׳אה להבין כי למרות שהפסים השחורים של הברקוד של כל אחד מאיתנו שונים, אחרי ה״ביפ״ של הסורק השמחה שלנו תגיע וכן היא תגיע לכל אחד מאיתנו.

vinxen:

“stumbling steps suit me the best

it’s more natural for me to be stuck inside this pit.”

haon:

“I don’t know what it’s like to be stuck inside a pit

but I do know that you can go beyond that horizon and into the unknown

where an orchestra known as life plays and we are the maestros."

ביונג-ג׳אה ממשיך להתעקש כי הדרך חיים הזו הכי מתאימה לו ובנוסף לכך הוא רואה את שהייתו ב״בור״ כלוא ומוסתר מכולם כדבר טבעי לחלוטין. ניתן להסיק שאולי קל יותר לביונג-ג׳אה להתעמק ולהישאר עם העצבות שלו, והבור שעליו הוא מדבר הפך להיות איזור הנוחות שלו. האון מסביר כי הוא לא יודע איך זה להיות בבור הזה אבל הוא יודע שאם הוא רק יתן לעצמו ללכת מעבר לגבולות שהוא חושב שקיימים מולו, ישנם חיים שהם כמו מקהלה והם יכולים להיות המנצחים. כל עוד ביונג-ג׳אה ירשה לעצמו לצאת מאיזור הנוחות שלו, הוא יוכל להיות בשליטה על חייו וללמוד להעריך אותם.

vinxen:

“Meditation isn’t going to help my tension

there’s no time to just sit around

let me imagine the barcode is a crosswalk

and run out of this box.”

haon:

“Depression isn’t going to help with my tension

There’s no time to waste my time on being down from depression

if i have a barcode on me, then i’m on a conveyor

I grasp my inside and outside intents and run.”

ביונג-ג׳אה מצהיר כי המדיטציה ושינוי נקודת המבט שלו לא תעזור למתח שלו, אין לו זמן לשבת ולעשות ״כלום״. הוא מעדיף לדמיין את הברקוד - החיים שלו, כאל מעבר חציה ולהוציא את עצמו מן הקופסה הזאת בה הוא מרגיש חנוק ותקוע. מנקודת המבט שלי, אסור לקחת את המשפט האחרון במילותיו של ביונג-ג׳אה בקלילות; כאשר מבינים באמת את כוונותיו ניתן להבין בכמה כאב הוא נמצא - דבר שלצערנו בהחלט שכיח בקרב בני הנוער. לכך האון עונה באותה צורה, כפי שלביונג-ג׳אה המדיטציה לא תעזור, להאון הדיכאון לא יעזור למתח שלו. במקום לבזבז את הזמן שלנו בהתמקדות על העצבות והדיכאון האון רוצה להזכיר כי יש יותר לחיים מזה. הוא ממשיך להגיד שכל עוד יש לו את הברקוד שלו - החיים והסיפור שלו, הוא במסע בו הוא הוא לוקח את כל המטרות שלו ובורח - כנראה על מנת להגשימם.

together:

“beep, then next. beep, then next.

beep, then next. beep, then next.

let’s keep the receipt for our memories.”

הפזמון חזר על עצמו מספר פעמים במהלך השיר אבל רק עכשיו, כאשר הוא גם הבית האחרון והמילים האחרונות של השיר, הפזמון מושר על ידי שני הראפרים. הפעם, הם שרים רק את המשפט של האון שמסמל את החיוביות, והרצון להמשיך לחיות. ניתן לראות שישנה מעין מסקנה והחלטה מצד ביונג-ג׳אה, אפשר להסיק כי הוא השתכנע וכי האון גרם לו להבין דברים שסירב להודות בהם. לפי דעתי, השיר הסתיים בנימה חיובית, בנימה שקיוויתי לה.

כפי שאני רואה זו, שיר זה מבטא חלק מהקשיים שבני נוער ואף מבוגרים מתמודדים איתם. יכול להיות שאחד יזדהה לנקודת מבטו של האון, אך יותר קל להבחין באלו שמזדהים עם נקודת מבטו של ביונגג׳אה. זה תמיד היה ותמיד יהיה יותר קל להסתכל על הצד השלילי בסיטואציה ולהתעלם מחצי הכוס המלאה. בשבילי השיר הזה מסמל כמעין תזכורת לכל הדברים שאני נוטה לשכוח, ואני בטוחה שאני לא היחידה.