גם אני רוצה כמו כולם, לדחוף ולעקוף, לתקוף… | דעה

כותבת : מעיין מארי

המדינה שלנו היא מקום מקסים וכך גם האנשים

אבל מה לעשות כדי לשרוד צריך מרפקים, כל אחד רוצה להביא לחם הביתה כל אחד נלחם

ומה לעשות מי שנולד בלי מרפקים הוא כלום והוא סתם , הוא לא יכול לדאוג לעצמו ולמשפחה והוא בעצם אבוד בעולם רע שאם לא תדאג לעצמך לא ידאגו לך כי מה לעשות לא לכל אחד יש את הפריבילגיה לעזרה.

להיות האריה הכי חזק אתה צריך לדעת להילחם או שתאכל ואם אתה רוצה אוכל לאישה לילדים או אפילו להורים אתה צריך מרפקים.

הזמר טונה הוא זמר מחאות על כל האבל שיש מבחינה חברתית או מערכתית.

ובדיוק על זה השיר מרפקים של טונה מדבר:

הוא נולד בפתח תקווה, תוך כדי סופת ברקים

הרופא אמר: ״חמודי, רק שאין לו מרפקים״

אפשר לחיות עם זה? שאל אביו והתנשם

הרופא השיב: ״אפשר אבל בארץ זה קשה״

בתור לאוטו גלידה, בסמטא קטנה בעיר

הילדים דחפו אותו הצידה, הוא לא היה מחזיר

בלילה הוא דמיין עצמו גיבור

מרפקים מפלטינה, ראשון בכל תור

לא עוד איש מחרסינה, לא נדחף בקנטינה

לא כפוף, לא בוכה, לא נשאר מאחור

יום יבוא והם יראו, אמצא ת׳דרך איכשהוא

אצליח לשרוד, הם יתנו לי כבוד, עוד אוכיח להם שהם טעו

אלוהים, אם יהיה לך זמן, בבקשה שים לזה סוף

גם אני רוצה כמו כולם, לדחוף ולעקוף, לתקוף…

זאת אומרת שאתה חייב להילחם וחזק כדי לשרוד, לדעת מה לעשות כדי לאכול, אתה תצליח אם תהיה חכם ותיפול אם תהיה תם אז תפתח את העיניים או שתיפול.

נחשפתי לשיר הזה במקרה והשיר הזה נתן לי הבנה שחייבים להיות חזקים לעמוד על הרגליים כדי להישאר במשחק, במשחק החיים

פזמון:

מרפק אחד ימינה

מרפק אחד לשמאל

בשביל לזוז קדימה

אתה תמיד משאיר סימן כחול.

תמצא את אנשים הנכונים שיוכלו איתך לחבר מרפקים ולעקוף אחרים שלא תיפול שתצליח, אל תדאג זה לא כזה קשה אבל זה לא קל וזה מאוד מסובך תעמוד על הרגליים ותשאג אל תהיה ילד מפוחד,

המדינה שלנו היא מקום מקסים כולם עוזרים כשקשה אבל כדי להתקדם אתה צריך מרפקים.